עלילות גדוד העבודה בהרי חברון מה ל'זָקֵן' בעיר האבות?
מאת יורם אלמכיאס
מבוא
בראשית שנות ה־30 של המאה הכ' ביקשו מומחים מהמחלקה לעבודות ציבוריות של
ממשלת המנדט לבדוק את האפשרות להגדלת ספיקת המים ממעיין עֵ ין עַ רּוּב (عين العروب),
על דרך חברון־ירושלים. הרעיון היה להרחיב את מוצא המעיין באמצעות פיצוץ מלאכותי,
ועל ידי כך להגביר את ספיקתו. בקרב החוצבים הערבים בסביבת הכפר בית פג'אר )بيت
ّفجار(, הסמוך למעיין, לא היה מי שהתמחה בשימוש באבק שריפה ובהפעלתו בתוך מים.
לביצוע המשימה נקרא חוצב יהודי ותיק ומומחה לפיצוץ אבן בדינמיט, איש גדוד העבודה
לשעבר וחבר פלוגת החוצבים הירושלמית, מרדכי פרידמן (איש שלום). המשימה שעמדה
לפני פרידמן הייתה מורכבת מהבחינה הטכנית, ולא פחות מכך – מהבחינה הביטחונית.
בראשית שנות ה־,30 וכתוצאה ממאורעות קיץ תרפ"ט (1929) בחברון ובמגדל עדר,
המרחב בין ירושלים לחברון היה ריק מהתיישבות יהודית. המצב הביטחוני היה מתוח,
והנוכחות העברית באזור הייתה דלה. פרידמן מעיד שעם פרוץ מאורעות תרפ"ט עוד עבדו
פועלים באזור חברון, אך ברגע האחרון הם הצליחו לברוח בחסות ידידיהם הערבים )איש
שלום תשמ"ט: 143)
