בלב ליבה של הארץ, על במת הרי יהודה, פזורים בהיחבא שרשרת בתי כנסת עתיקים החושפים את סיפורה המופלא של "דרומא", היא דרום הר-חברון. אווזביוס, בישוף קיסריה במאה הרביעית, הזכיר בספרו "האונומסטוקון" אחד עשר יישובים יהודיים ברחבי הארץ באותה התקופה, ביניהם מספר נכבד של יישובים בדרומא – ענים, אשתמוע, כרמל, ויוטה.
בלב ליבה של הארץ, על במת הרי יהודה, פזורים בהיחבא שרשרת בתי כנסת עתיקים החושפים את סיפורה המופלא של "דרומא", היא דרום הר-חברון. אווזביוס, בישוף קיסריה במאה הרביעית, הזכיר בספרו "האונומסטוקון" אחד עשר יישובים יהודיים ברחבי הארץ באותה התקופה, ביניהם מספר נכבד של יישובים בדרומא – ענים, אשתמוע, כרמל, ויוטה.
נפתח את הסיור בחורבת – ענים, החבויה בלב יער יתיר , כ- 19 ק"מ מדרום לעיר חברון. יער יתיר ננטע על ידי הקרן הקיימת לישראל, ביוזמתו של יוסף וייץ, בשנת 1964. היוזמה לנטיעת יער יתיר באה בעקבות מספר גורמים. בראש ובראשונה, נודע הצורך בהפסקת תהליך המדבור בדרום הרי יהודה. נוסף על כך הייתה זו מחווה לשיפור הנוף והסביבה, הן בריאותית- צמחייה המשפרת את הנוף והאוויר, הן חברתית- קק"ל פיזרה שולחנות פיקניק ברחבי היער, והן ביטחונית- שביל הפטרולים אשר עבר מצפון ליער יתיר מסוף שנות השישים.
ענים נזכרת במקרא ברשימת ערי יהודה (יהושוע ט"ו, נ'). בין חרסי ערד נזכרות "ענים עליונים" ו"ענים תחתונים", דהיינו העליונה והתחתונה. שמה הערבי של החורבה הוא 'ח'רבת עיון אל- תחתא' (אל ע'רביה). מיקומה הגיאוגרפי, כמו גם הממצא הקרמי שנחשף בחורבה, הביאו לזיהויה עם ענים המקראית. כמו כן, זוהה האתר עם עניא של התקופה הרומית- ביזאנטית עליה כתב אווזביוס: "ויש דרומא כפר אחד גדול מאוד של יהודים נקרא עניא, ט' מילין מחברון דרומה'.
השרידים בחורבת ענים נסקרו ותוארו בידי חוקרים שונים: גרן, כוכבי, גוטמן ומשל. בית הכנסת שבמקום נתגלה בידי צבי אילן ב- 1986, ובחפירתו הוא החל יחד עם דוד עמית ב- 1988, מטעם רשות העתיקות והקרן ובית ספר שדה כפר עציון. על- פי החפירות והממצאים באתר, הבניין הוקם במאה ד', כנראה בתחילתה; במהלך קיומו הובחנו שני שלבים, כאשר האחרון שבהם התקיים עד מאה ז'! המבנה הוא אורכי, בציר צפון- דרום ופונה צפונה- לירושלים. לבית הכנסת שני פתחים הפונים מזרחה, כמקובל בבתי הכנסת בדרומא, שנאמר: "אין פותחין פתחי בתי כנסת אלא למזרח, שכן מצינו במשכן שפתחו למזרח".
מחורבת ענים נמשיך צפונה, נעבור את היישובים לבנה, בית יתיר וסוסיה ונפנה שמאלה אל עבר חורבת סוסיה. החורבה הגדולה עוררה את סקרנותם של חוקרי ארץ ישראל עוד במאה הי"ט. ויקטור גרן (1869) תיאר את החורבה וכמוהו גם חוקרי 'הקרן לחקירת ארץ ישראל' (1874), אשר התרשמו מאוד מגודלן של אבני הגזית במקום. בשנים 1969- 1972 נחפרה חורבת סוסיה בידי שמריה גוטמן, זאב ייבין ואהוד נצר, ובמקום נתגלו שרידי בית כנסת מרשים. בין השרידים נחשפו כתובות וציורים ברצפת הפסיפס, במגוון צבעים מרהיבים. נחשף קצהו של זנב אריה והאותיות 'אל' אשר ע"פ השערת החופרים היוו חלק מן הסיפור המקראי של דניאל בגוב האריות. נוסף על כך, נמצא בפסיפס תיאור של ארון הקודש עם שתי מנורות שבעת קנים משני צדדיו. בחצר בית הכנסת התגלתה כתובת הקדשה מרשימה ביותר, בעברית, בת שש שורות, ה"מסגירה" את תורם הפסיפס, 'רבי איסי הכהן'. בית הכנסת נבנה, כנראה, בשלהי מאה ג' או בראשית מאה ד' לסה"נ והתקיים עד סוף מאה ח'- ראשית מאה ט' לסה"נ.
נצא מחורבת סוסיה ונמשיך צפונה, בכביש המוביל לחברון, משמאלנו יתנשא תל נטוע כרמי זיתים למחצה, הוא תל מעון. נעפיל אל ראש התל ובמערבו, סמוך לכפר הערבי 'כרמיל', נגלה שרידי בית כנסת קדום. הראשון שזיהה את התל כמעון המקראית (יהושוע ט"ו) היה רובינסון. אחריו סקרו את המקום חוקרים שונים ביניהם: גרן, כוכבי, גוטמן והירשפלד. בתחילה חשבו כי המבנה בראש הגבעה, בעל אבני הגזית המרשימות, הנו כנסייה, אך מהר מאוד התגלתה הטעות. בשנים 1987-1988 נחפר המבנה בידי צבי אילן ודוד עמית בחסות בית ספר שדה כפר עציון וזוהה כבית כנסת קדום. בניין זה נוסד כנראה במהלך המחצית השנייה של המאה הרביעית לסה"נ והתקיים עד המאה השביעית לסה"נ. אחד הממצאים המרשימים ביותר שנמצאו באתר היה שברי מנורת שבעת קנים אשר שוחזרה והוצבה במוזיאון ישראל.
חשיפת בתי הכנסת ב"דרומא" היוותה תגלית מרשימה ומפתיעה כאחד. עד אז האמינו כי לא הייתה התיישבות יהודית בהרי יהודה מאז חורבן יהודה במרד בר כוכבא (132-135 לסה"נ) ועד לעת החדשה (להוציא את העיר חברון). אנו מזמינים אתכם לבוא ולחוות את היהדות בשיאה, בנוף הקסום של דרום הרי יהודה.
כתבה: יוכבד גרשון, בית ספר שדה כפר עציון
