אם "צומת המיקי מאוס" נשמע לכם מוכר, כנראה שאתם מכירים דיי טוב את גוש עציון בכלל, ואת צומת הגוש בפרט. כך או כך, כדאי שתכירו- צומת גוש עציון נמצא בלב גוש עציון, ונחשב לאחד הצמתים החשובים ביותר ביהודה. תושבי האזור מכנים אותו בקיצור "צומת הגוש". בעבר כונה גם "צומת המיקי מאוס" על שם מבנה המשטרה הבריטי הסמוך לצומת, המזכיר בצורתו את מיקי מאוס.
נתחיל את סיורנו ב"פינה החמה" ליד תחנת הדלק בצומת הגוש.
ואיך הכל התחיל? הסיפור של גוש עציון מתחיל עוד כשאברהם אבינו הולך עם יצחק בנו לעקידה, סביר להניח שהוא בוחר את תוואי ההליכה הנוח ביותר, בקו פרשת המים הארצי, כלומר, גוש עציון. כאשר רות מתהלכת בשדות בית לחם היא בוודאי צופה לעבר גוש עציון הנמצא במרחק נגיעה, ומיד אחריה צועד כאן דוד המלך בדרכו לירושלים. אם נמשיך לטייל בציר הזמן, נגלה כי גם בהמשך הדרך גוש עציון תופס מקום מרכזי בהתרחשות ההיסטורית. מסיבה זו שאפו יהודים רבים להתיישב ולחיות כאן.
על אף כל זאת, בראשית הציונות ובימי העליות הגדולות כמעט ולא הייתה התיישבות יהודית באזורי ההר של ארץ ישראל. המוסדות הציוניים העדיפו להתיישב בעמקים של הארץ, הנוחים לעיבוד חקלאי. שם גם היה קל לרכוש קרקעות מידי התושבים הערבים.
באופן מצער, דווקא באזור שבו התרחשו מרבית סיפורי התנ"ך, בהר המרכזי של הארץ, חוץ מהתיישבות יהודית בערים הגדולות- חברון וירושלים, כמעט ולא התיישבו יהודים.
אם נכנס מכיוון הצומת עצמה לכיוון הפינה החמה,נבחין בתמונות וקטעים על לוחות גדולים ממול
"צריך גלגל? אני גלגל!" בתחילת שנת תרפ"ו (1925) קמה חברת זיכרון דוד, במטרה לרכוש שטח קרקע להתיישבות בין ירושלים וחברון. חברי הקבוצה לא היו מאנשי החלוצים, שעלו לארץ בעלייה השנייה והשלישית, אלא יהודים דתיים מבני היישוב הישן בירושלים. המייסדים החלו לעבור בשכונות ובבתי הכנסת של ירושלים, במטרה לאסוף אנשים לחזון של קניית קרקע במקום הקדוש שבין ירושלים לחברון.
לאחר כשנתיים של חיפוש מקום התיישבות, נמצא המקום, בצומת הגוש של ימינו. בכ"ח בטבת תרפ"ז (2 בינואר 1927) עלו ראשוני המתיישבים. המתיישבים עלו אל הקרקע ליד בריכת המים הבריטית שהייתה במקום. שם בנו המתיישבים בית כנסת ומקווה טהרה, ומערבה משם (בדיוק איפה שנמצא "רמי לוי" כיום) בנו את המבנים הפרטיים.
נתקדם לכיוון בריכת המים הבריטית,שנמצאת מעבר ל"פינה החמה" לכיוון דרום
אם שאלתם את עצמכם מה פשר בריכת המים הבריטית- היא אחת מתוך מפעל המים מימי בית שני, שמטרתה היתה הובלת מים למקדש.
את הבריכה שיפצו הבריטים לצורך בריכת אגירה, כדי להעביר את מי 'עין ערוב' לירושלים בעזרת משאבות. הבריכה נעזבה לאחר יציאת הבריטים.
אחד הקשיים הבלתי צפויים שעמד בפני המתיישבים היה השלג הכבד שירד באותה השנה. חלק מהמתיישבים, שלא הכירו את השלג, חשבו ש"מן יורד מהשמיים", וחלק נוסף התכנס בבית הכנסת וחרד מכך ש"המבול חוזר". הקשר בין היישוב לעולם החיצון ניתק, ולמשך כמה שבועות- אין יוצא ואין בא. המציאות הופכת להיות בלתי אפשרית עד שכעבור שנתיים ב1929, במאורעות תרפ"ט היישוב ניטש. הבריטים העבירו את אנשי המושבה לבית רומנו שבחברון, שם שהו ניצולי הקהילה היהודית, ומשם עברו לירושלים.
לאחר נטישת מגדל עדר אדמות הגוש הוצעו למכירה. ב-25 בספטמבר 1933 הן נמכרות לחברה בשם "אל ההר" בראשות שמואל צבי הולצמן (הולץ פירושו באנגלית עץ, ומכאן התגלגל השם כפר עציון)
מכאן, נחצה את הכביש לכיוון ירושלים, ונלך על המדרכה שתוביל אותנו לקיוסק ולידו "מפעל הפייס" הממוקם משמאל לכביש.
החברה הביאה למקום קבוצת פועלים, הקימה משתלה והתחילה להכשיר קרקעות. הולצמן יזם רעיון מהפכני של בניית עיר גנים ויער עציון, במטרה להקים באזור מרכז יישובי שיהיה מבוסס על גידול מטעים. לשם כך רכש בנוסף אלפי דונמים נוספים מהערבים מסביב.
סמוך לצומת הקים הולצמן בשנת 1936 מבנה בן שני חדרים ששימש כמרפאה. בנו, אשר בא לשם כך במיוחד מאנגליה, שימש כרופא במרפאה וכך היו לו לעזר. תקוותו של הולצמן הייתה כי עזרה רפואית שתוגש לערביי המקום, תביא לקירוב לבבות.
מבנה המרפאה, אשר ננטש בשנית במהלך המרד הערבי הגדול קיים עד היום בפינתו הצפון מערבית של הצומת ומשמש כקיוסק.
כעבור 7 שנים, בשנת 1943 עלו אנשי כפר עציון לקרקעות היהודיות מחדש, והקימו בשנית את גוש עציון.
נחזור בחזרה מעגלית לכיוון הפינה החמה בה התחלנו.
אם כבר עסקינו בצומת הגוש, אי אפשר שלא להזכיר את ה"דודות" מהפינה החמה.
בשנת 2001 הוקמה הפינה החמה לזכר שמואל גיליס וצחי ששון הי"ד.
בין 200 ל-300 חיילים בדרגות שונות ומיחידות שונות עוצרים בתחנה מדי יום ביומו. ביום חם ולוהט מוגשים לחיילים ברד, משקה קר ומרענן ועוגות ביתיות, ובחורף – מרק חם, ספל קפה חם, פרוסה של עוגת שוקולד שאך זה נאפתה, וגם צידה לדרך שקית פופקורן שהוכן במקום.
ה"דודות" הן הכינוי שניתן על ידי החיילים למתנדבות המתחלפות הפוקדות את הפינה.
לאורך השנים התפתחה הפינה החמה. המבנה צופה עץ, החצר עוצבה והוקמו מחסנים. הפינה ממשיכה לגדול, להתעצם ולהתפתח. ולנו רק ניתן לברך על העשייה המבורכת, ולזכור כמה טוב לחיות על ההר הטוב הזה.
את סיורנו נסיים במבנה המשטרה הבריטית, מי שחפץ יוכל לשבת במסעדת "רוזה" או לעלות למצפה החדש שנבנה על 'קניון הרים' בצומת ,שמשקיף על נופו המרהיב של הגוש וצופה על אתרים ונקודות ציון היסטוריות של עם ישראל.
