שם היישוב נבחר כשמו של אחד האחד החשמונאים, אלעזר, שנפל במהלך הקרב החמישי של המקבים, קרב בית זכריה, שהתנהל לא רחוק מכאן- בואדי שבות שבין כפר עציון וההר הרוסי (חטמ"ר עציון). אלעזר נפל מתחת לרגלי אחד הפילים שהביאו היוונים, עליו חשב אלעזר שנמצא מנהיג האויב.
בהיסטוריה הקרובה. ממערב לדרך האבות, בשפכו של נחל הנעמנים, נמצא הכפר נח'לין. הכפר אינו גדול או בולט בנוף, אך בסיפור ההתיישבות בגוש עציון לכפר ישנו תפקיד מרכזי. ב-1941, לאחר שני ניסיונות התיישבות פרטיים בגוש, של חברת 'זיכרון דוד' שהקימה את מגדל עדר ושל חברת 'אל-ההר' בראשותו של שמואל הולצמן שהקימה את כפר עציון, רכשה הקק"ל שטח אדמה גדול מאת תושבי נח'לין. בפעם הראשונה רכשו המוסדות הציוניים שטח אדמה בהר חברון, למרות ההימנעות הציונית המסורתית מרכישת קרקעות באזור ההר. הקק"ל המשיכה לרכוש עוד שטחים נוספים באזור, ולאחר שנתיים עלו למקום אנשי קבוצת 'אברהם' והקימו את כפר עציון. בהמשך עלו על הקרקע שלושה יישובים נוספים: משואות יצחק, עין צורים ורבדים. יום לפני קום המדינה- בד' באייר תש"ח, ולאחר הקרב האחרון בכפר עציון וכניעת שלושת היישובים האחרים, נותר גוש עציון בשימונו במשך תשע עשרה שנה.
ובימי קדם. אך כמובן שסיפורו של גוש עציון לא מתחיל בשנות ה-40, ואף לא בשנות ה-20 עם ייסודו של מגדל עדר. בדרכינו על דרך האבות הבנו את מיקומו של גוש עציון על 'דרך גב ההר', העוברת על קו פרשת המים הארצית בראש הרי חברון. הדרך נבנתה על ידי הכובש הרומי במאה השנייה לספירה, ומציאת אבני המיל לאורכה הם עדות למאמץ התעמולה הרומי. אך שורשיה של הדרך נטועים רחוק יותר בהיסטוריה של עמינו: בימי הבית השני עברו בה עשרות אלפי עולים לרגל, בפסח שבועות וסוכות, בדרכם מבאר שבע וחברון אל ירושלים והמקדש. המקוואות שנמצאו לאורך הדרך מעידים על מנהגי הטהרה של העולים הרבים. ואחורה יותר, בתקופת המקרא, שימשה הדרך את אבות האומה: כאן הלך אברהם עם יצחק בדרכו מבאר שבע לעקוד את בנו בהר המוריה, בדרך הילך יעקוב לאחר קבורת רחל בבית לחם אל בית אביו יצחק בחברון, וכאן צעד דוד מלך ישראל מחברון- בירתו הראשונה ובירת שבט יהודה, אל ירושלים- בירת האומה הנצחית. לאחר שהבנו את משמעותו של גוש עציון, את גלגוליו ההתיישבותיים ואת מיקומו על הדרך המרכזית- עלינו לשכונה הצפונית באלעזר- לנתיב האבות.
ממאחז לשכונה. בנתיב האבות, שנקראה על שם מיקומה מעל הדרך, פגשנו את חנניה נחליאל, בעבר איש הקרקעות של גוש עציון ומקים השכונה. ב-1999, במסגרת עבודתו, נחשפו חנניה ועובדים נוספים במועצה לתוכנית לבניית ארבעה עשר חוות פלסטינאיות על שטחי סקר במרכז גוש עציון. החשש הכבד היה שהקמת החוות תבתר לכמה חלקים את הרצף ההתיישבותי של גוש עציון. הימים היו ימי ממשלת ברק, והניסיון לבטל את הקמת החוות לא הצליח באופן מלא. אנשי המועצה, ובראשם שאול גולדשטיין התגייסו למאבק בתכנית, ובין השאר הוחלט על הקמתה של השכונה, שקרקעותיה היו בסמיכות לשטחי אחת החוות המיועדות. חנניה שיתף אותנו מזיכרונות מימי הראשית, עת התיישב במקום לבדו וניסה לקבוע עובדות בשטח, ולהרחיב כמה שיותר את שטח השכונה המיועדת. לשאלת אחת המשתתפות על האופי היישובי של השכונה, שבבתיה היפים והגדולים כלל לא דומה למאחז סטנדרטי, ענה חנניה שתושבי השכונה קבלו החלטה אסטרטגית כבר מהשנים הראשונות- שכאן בונים מההתחלה בנייה של קבע. כך- יקשרו האנשים למקומם החדש, ותושבים שתקעו יתד ראשוני בקרקע אכן נשארו לשנים רבות. מבנה הציבור הראשון שנבנה בשכונה היה בית הכנסת, שבחודשים האחרונים עבר שיפוץ. כיום מונה השכונה 45 משפחות, ובה נמצאים מרבית עתודות הקרקע של היישוב אלעזר. בשכונה גם קיימת בריכה טיפולית. בשנים הראשונות קלטה השכונה תושבים חדשים רק מבחוץ, אך כיום נקלטים תושבים גם מאלעזר. מבחינה פרוצדוראלית מתפקדת 'נתיב האבות' כחלק מיישוב האם, אלעזר: התושבים משלמים מיסים ליישוב, וחברים חדשים שרוצים להשתקע בשכונה עוברים את וועדת הקליטה של אלעזר.
מושב שיתופי, אמריקאים, וגוש עציון המתחדש. לאחר סיום הביקור בנתיב האבות, עברנו לידיה האמנות של שלי נוטקיס, מוותיקות אלעזר. ראשיתו של אלעזר בשני סטודנטים ישראלים ששהו בניו יורק, ובשנת 1968, לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים ושחרור יהודה ושומרון, החלו לעשות נפשות בקרב יהודי המקום לרעיון של הקמת יישוב שיתופי מעבר לקו הירוק. משפחה אחת נשלחה כדי לפקח על הקמת היישוב והתשתיות, וב-1972 עלו לארץ 16 משפחות הגרעין, שנשא את השם גרעין יחדיו, והתכוונו לעלות אל הקרקע בג'בל חבון, מעט מצפון ליישוב אלון שבות. שלי סיפרה על חזונם של המייסדים שעלו מארה"ב וחלמו להקים מושב שיתופי באדמת גוש עציון. בר"ח חשוון תשל"ו עלו אל הקרקע 12 המשפחות הראשונות, והקימו יישוב חמישי בגוש עציון המתחדש, לאחר כפר עציון, הר גילה, ראש צורים ואלון שבות. כדי לנצל את ההון האנושי של העולים החדשים הוקמו מפעלים טכנולוגיים ביישוב: מפעל אלקטרוניקה, מפעל לעיבוד נתונים ומפעל כימי שעסק בין השאר בייצור צבע מאכל כשר. ביישוב גם פעלו ענפי חקלאות מסורתיים יותר, עצי פרי ולולים. מפעל רקמה מצליח הוקם ביישוב, בו עבדו בעת הצורך נשות היישוב, ובהמשך הוקמה מסעדה ובתי נופש כדי לשרת את הנוסעים על הציר קבר רחל- מערת המכפלה. בשיא הפריחה הגיעו לאלעזר כ-16 אוטובוסים של מטיילים ותיירים מידי יום. בענפי המושב עבדו על פי החלטה עקרונית רק התושבים, וכך יצא שללימודים בבית הספר האזורי הגיעו ילדי המושב בשעה שמונה בבוקר לאחר כמה שעות טובות של עבודה במטעי הפרי בוואדי אבו נופל.
לכל יישוב יש שם. שם היישוב נבחר כשמו של אחד האחד החשמונאים, אלעזר, שנפל במהלך הקרב החמישי של המקבים, קרב בית זכריה, שהתנהל לא רחוק מכאן- בואדי שבות שבין כפר עציון וההר הרוסי (חטמ"ר עציון). אלעזר נפל מתחת לרגלי אחד הפילים שהביאו היוונים, עליו חשב אלעזר שנמצא מנהיג האויב. שם היישוב נבחר לאחר שנדחו מספר הצעות אחרות. השם 'אפרת' הוצע על ידי חלק מהעולים, היו שהציעו את השם 'מגדל עדר'- על שמו של היישוב הראשון בגוש בעת החדשה, ואף השם 'נצר חזני', לזכרו של מיכאל חזני, מאבות ההתיישבות בגוש, עלה לחלל האוויר.
חלום, שבר וצמיחה. אך לאחר החלום הגיע גם שברו. המשק נקלע לקשיים כלכליים, ובנוסף- גם התנועה המיישבת, איגוד המושבים של הפועל המזרחי, נקלעה לקשיים משל עצמה. ב-1987 החליטה הסוכנות על פירוק המסגרת השיתופית. שלי תיארה את הציפייה ביישוב לקטיפת יבול עצי הפרי בקיץ 1987, שהייתה שנה חקלאית משובחת, ואת החלטה של הסוכנות לפרק את המושב עוד טרם הקטיף ולמסור את היבול לקיבוץ מגדל עוז. לא עזרו תחנוניהם של אנשי היישוב, שראו בעיניים כלות איך היבול, עליו עמלו במשך שנים, הכשירו את האדמה, נטעו את העצים, חיכו לשנות הערלה והפרישו נטע רבעי, אך מפירות עמלם לא זכו ליהנות. מקור לחמם של חלק מהתושבים נגדע, עקב סגירת חלק מהמפעלים ואיחוד האחרים לכדי מפעל משותף. שלי סיפרה כי תחושת אי הוודאות הייתה קשה מנשוא, והחברים לא ידעו מה ילד יום.
המסגרת המשותפת פורקה, אך היישוב הוסיף להתקיים, ולאט לאט החל שלב השיקום. לאחר דעיכתה של האינתיפאדה השנייה, באמצע שנות האלפיים- עם הפריחה ביישובי הגוש, נקלטו תושבים רבים ביישוב. ב-2010, מיד לאחר תום 'שנת ההקפאה', החלה להיבנות השכונה החדשה ביישוב, במקומם לולי התרנגולות של המושב השיתופי. כיום קיימות ביישוב שלוש שכונות: השכונה הראשונה היא השכונה הוותיקה, בה נמצאים האשקוביות שאכלסו את ראשוני העולים ליישוב, ובה נמצאים בית הכנסת המרכזי ומוסדות הציבור של היישוב. שמות רחובות השכונה קשורים לחשמונאים ולחג החנוכה: יהודית, הרי גופנא, שלומציון, מתתיהו ועוד. השכונה השנייה- השכונה החדשה- שנבנתה בחמש השנים האחרונות, שגם בה נבנה לאחרונה בית כנסת נוסף, ובה גם פועל בית המדרש 'באור פניך'. רחובות היישוב קרואים על שם יישובי גוש קטיף שנעקרו בקיץ תשס"ה: גן אור, נווה דקלים, גני טל, נצרים וניסנית. השכונה השלישית היא שכונת נתיב האבות. את הסיור סיימנו בבית הכנסת הספרדי, בית הכנסת הראשון שהוקם ביישוב, ונפרדנו במילים חמות משלי שלוותה אותנו לאורך הסיור המרתק.
אלעזר: נעים להכיר
תאריך ייסוד: ר"ח חשוון תשל"ו (אוקטובר 1975)
גובה ממוצע: 919 מטר מעל פני הים
אוכלוסייה (נכון לסוף 2014): 2,532 תושבים.
יחס עולים- ותיקים (לפי מפקד 2,008): 81% ילידי הארץ, 19% עולים חדשים.
סוג היישוב: בעבר- מושב שיתופי. כיום- יישוב קהילתי.
רב היישוב: הרב חיים אירם
