גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות
חיפוש צימר
עגלת קניות
שם
עלות
כמות
מחק
לתשלום

סרט של הל"ה

אגדת הל"ה

אבי, יגאל בוטרימוביץ ז"ל, היה פלמחני"ק בפלוגה ח' שהייתה מוצבת במעלה החמישה. בערב יום שלישי ג בשבט תש"ח הוא נבחר לצאת יחד עם חבריו לפלמ"ח ולחי"ש כדי להחיש סיוע לגוש עציון המכותר.

הם טעו בדרכם, חזרו לסמינר המורים בבית הכרם, ועם ערב יום רביעי (אחרי שחלק מהלוחמים הוחלפו) הם יצאו במשאיות להר טוב משם היו אמורים לצעוד פעם נוספת לעבר הגוש.

במסדר היציאה הסתבר שנשקם של אבי וחברו הטוב קאשוולה ז"ל (שנהרג זמן קצר לאחר מכן בקרב על הקסטל) לא הגיע ולמרות מחאותיהם השניים נשארו מאחור.

אחי ואני גדלנו על סיפור הל"ה. אני זוכר את אבי אומר לא פעם שחייו ניתנו לו במתנה ומספר לנו על חבריו שנהרגו. עד סוף ימיו הוא חי ברגשי אשמה על כך שלא יצא למשימה ונותר בחיים.

במשך השנים שחלפו, וזאת לצערי הרב, נוכחתי לדעת שסיפור גבורתם של השלושים וחמישה הולך ונשכח והדור הצעיר אינו יודע דבר וחצי דבר על סיפור מופלא זה. נדרתי לעצמי נדר שאעשה ככל יכולתי להנציח את הסיפור העצוב הזה למען חבריו המתים של אבי.

קרוב לשבע שנים עבדנו, אודט האישה שלי ואני, על הפקת הסרט. השקענו בו זמן רב, מאמץ, משאבים כספיים והרבה אהבה. יום הצילומים הראשון (כמה סימבולי) היה באותו יום בו בוצע הלינץ' של שני חיילי המילואים ברמאללה. במשך חמש שנים ראיינו ותיעדנו כל מי שהיה קשור לל"ה בדרך זו או אחרת. מהמשורר חיים גורי שכתב ממרחקים על חבריו המתים את השיר 'הנה מוטלות גופותינו, דרך הנשיא לשעבר יצחק נבון ששירת אותה תקופה בש"י, הנשיא לשעבר עזר ווייצמן שטס יחד עם הטייס אלי אייל כדי לחפש את המחלקה, דרך רבים וטובים אחרים, ועד לאלמנתו ואחיו של הבמאי מיכה אבני שבנדיבותם נתנו לנו חומרים יקרי ערך מסרט שמיכה ז"ל ביים בשנות השבעים על הל"ה ומעולם לא הוקרן.

עד היום לא אשכח עד כמה התרגשתי כאשר שוחחתי עם מזכירתו של צביקה זמיר שהייתה נוכחת בחדר בה סוכם על מסלול היציאה בלילה השני. ימים הסתובבתי וראיתי בעיני רוחי כיצד דני מס, רעננה וצביקה כורעים על המפות. שלא לדבר על ההתרגשות העזה שתקפה ולא הרפתה ממני כאשר הוצג בפני שיר הלל על 'קרב צוריף' שכתב משורר חברוני שנטל חלק בקרב ובו הוא מפאר ומקלס את גבורתם של בני צוריף ובעיקר את גבורתו של מפקדם הנועז – איברהים אבו דיה (שלאחר מכן הפך ליד ימינו של עבד אל קאדר חוסיני ופיקד על הקרב בקטמון).

שיר זה הבהיר לי עד כמה הקרב היה אירוע מחולל וחשוב גם בתודעה הפלסטינית.

במהלך תקופת התיעוד שני עדים חשובים נפטרו. האחד – ישראל עמיר (זבלדוביץ) ז"ל שהיה מפקד מחוז ירושלים בהגנה, השני אורי גביש ז"ל, סייר החי"ש שחזר מהדרך יחד עם ישראל גפני ז"ל ומשה חזן יבד"ל.

עם אורי התיידדתי במיוחד והוא סיפר חזור וספר על הרגעים הקריטיים (מבחינתי האישית) במסדר היציאה בהם הגורל התערב לטובת אבי (וכמובן לטובתי שלי) ודני מס פקד עליו ועל חברו להישאר מאחור.

גם המפגש עם מא"ז הר טוב, רפאל בו ארויה, היה מאוד מרגש מבחינתי, הואיל והסתבר שאבי רצה לקחת את נשקם של השלושה שחזרו מהדרך ולנסות ולחבור אל השלושים וחמישה. אבל, שוב, הגורל התערב ורפאל פקד על אבי להישאר בהר טוב.

במהלך שנות התיעוד אחד הדבר