הקהילה היהודית הותיקה בחברון הייתה במשך שנות קיומה הרבות מיעוט בתוך רובמוסלמי מוחלט. היא מנתה בין חמישה לעשרה אחוזים מתושבי העיר ופחות מכך אםלוקחים בחשבון גם את תושבי הכפרים הערביים הרבים שהייתה להם זיקה חזקה לעיר(קרמון ושמואלי תש"ל: 75 ). הקהילה היהודית הייתה חלשה מכמה סיבות: א. הבידודוהריחוק ממרכזי היישוב היהודי. ב. הסבל מחוליי השלטון העות'ומאני הבלתי יציב. ג.אופי האוכלוסייה הערבית החברונית שהיה מסורתי־שמרני־כפרי שהתייחס אל היהודיםכנחותים, ולכן למשל נאסר עליהם להיכנס ולהתפלל בתוך מערת המכפלה (פרט למקריםחריגים). ד. עזיבה מתמדת של משפחות ותיקות ומבוססות ושל בני הדור הצעיר שלאמצאו את מקומם בתנאים הקשים של העיר. ה. תלאות מלחמת העולם הראשונה: גירוש,גיוס, מחלות ורעב פגעו קשה בקהילה והביאו לצמצום ניכר של הקהילה...
הקדמהבמהלך 100 השנים האחרונות נעשו בצפון הר חברון סקרים רבים ואף מספר חפירות,שחלקן פורסמו. בין מחקרים אלה ניתן למנות את סוקרי Conder & Kitchener P.E.F1883 , ו' גרן (גרן תשמ"ד), סקר החירום בתשכ"ח (כוכבי תשל"ב), סקר הר יהודה שלא' עופר (עופר 1993)ועוד. בניגוד לאזור בנימין והשומרון שזכו לסקר שיטתי ואיכותיFinkelsteim & Lederman 1997) בצפון הר חברון, כמו גם בדרומו, נשאר המידע מקוטעלמדי ומפוזר במקורות שונים...
מאמר זה סוקר את סיפורה של אחת השיירות לגוש עציון במלחמת העצמאות, "שיירתדבורה". רבות נכתב בספרי הזיכרונות של מלחמת העצמאות על סוגיית השיירות במלחמהאך מעט מאוד נחקר. שיירת דבורה אינה מוכרת כמעט לחוקרי מלחמת העצמאות ולחוקריפרשת גוש עציון בתש"ח, ולמרות זאת השיירה מהווה מודל לתכנון רציני ומעמיק שלשיירה במלחמת העצמאות ודגם ומופת לתכנון צבאי. שיירת דבורה הצליחה להגיע ליעדהולשוב בשלום לירושלים והיוותה מודל ל"שיירת לאה" - נבי דניאל.
חג נבי מוסא מתקיים מדי שנה באפריל באתר (מקאם) נבי מוסא שליד יריחו. זוהי מסורתשהתחילה לפחות במאה ה־ 13 , אך בניגוד לחגי האסלאם האחרים, חג נבי מוסא הוא דוגמהלשילוב פוליטיקה ודת והעצמת רגשות לאומיים באמצעות כינוס דתי. במאמר זה נתחקהאחר שורשי חג נבי מוסא, נכיר את אתר נבי מוסא ונראה כיצד העלייה לרגל משנה אתאופייה שלוש פעמים: מחג פוליטי אנטי נוצרי לחג לאומי פלסטיני ולהתכנסות של סופים...
מבואהנוף הסובב אותנו הוא תוצאה של תהליך פיתוח שנמשך שנים רבות. דורות על גבי דורותשל מתיישבים ניהלו ופיתחו את המרחב שבו חיו. בעת האחרונה גוברת בארץ המודעותלעובדה שמחקר ארכאולוגי מרחבי של נוף תרבותי/היסטורי יכול לתת מענה לשאלותתרבותיות מהותיות בדבר העבר הרחוק והעבר הקרוב כאחד. מחקר מעמיק של המרכיביםהארכאולוגיים השונים בנוף הכולל את תיארוכם ואת ההקשרים הכרונולוגיים ביניהם,מביא להבנה מעמיקה של חברות קדומות ושל הקשר שבין אדם לסביבה. מטרת מאמר זההיא לפתוח כיווני חשיבה מחקרית ולתת כלים לעבודת שדה ייעודיים ומתאימים לבחינתהמרחב התרבותי הארץ ישראלי, כנדבך נוסף, המצטרף לפרסומינו הקודמים בנושא.
מבואב־ 12 במאי 1948 החל הקרב האחרון על גוש עציון. לאחר יום וחצי של קרבות הצליחהלגיון הערבי לפרוץ את שערי כפר עציון, הקיבוץ הגדול ביישובי הגוש. 156 איש, בהםאנשי כוחות ההגנה וארבעת קיבוצי גוש עציון, נהרגו בקרב בן היומיים, אחד הקרבותהקשים ביותר בכל מלחמת העצמאות. חלק הארי של הנפגעים הגיע מקרב תושבי כפרעציון, שספג שמונים וחמישה הרוגים בכלל הקרבות במלחמה, רובם המכריע בקרב זה. רקלאחר ששקע האבק מעל זירת המערכה התבררו לשאר אנשי הקיבוץ, שרובם שהו באותההעת במנזר רטיסבון שבירושלים, הממדים העצומים של ההרג. בירושלים נותרו חמישיםואחד מבוגרים, מתוכם שלושים ושלוש אלמנות ואלמן, ושבעים ילדים – מתוכם ארבעיםושישה יתומים. האסון היה עצום, והיה חריג אף בקנה המידה של מלחמת העצמאות.כמחצית מתושביו הבוגרים והרוב המכריע של גברי הקיבוץ נהרגו בקרבות )חגבי תש"ס:53-52 (. במשך ארבע השנים הבאות ) 1952-1948 ( התגוררו אנשי כפר עציון שנותרולפליטה בגבעת עלייה שביפו, שם התנהלו בתנאי שיתוף־קיבוצי מלאים.
מבואיותר מ־ 400 מינים של צמחי בר בישראל הוגדרו בסכנת הכחדה (שמידע, פולק ופרגמן־ספיר 2011). צמחים אלו הוכתרו בשם: "מינים אדומים". רשימה זו אינה כוללת אתהמינים המוגנים על פי החוק. בחלוף השנים אנו עדים להצטרפותם של מיני צומח רביםלרשימה (Pitman and Jorgensen 2002). העלייה בצפיפות האוכלוסייה בישראל וקצבהפיתוח המואץ הם הגורמים העיקריים לאובדן בתי גידול ולירידה במגוון הביולוגי. הצורךבהגנה ובשמירה על בתי הגידול הייחודיים הוא תנאי לקיומם של מינים אלו.ברשימת המינים האדומים כלולים מינים בעלי רמת נדירות משתנה. מידת נדירותושל מין נקבעת על פי תפוצתו באזורי הארץ, כלומר מספר האתרים שבהם הוא נמצא. מעטפרטים באתרים בודדים – יקנו למין את התואר נדיר ביותר. מין מוגדר כאנדמי במידהואזור תפוצתו היא בישראל בלבד.
אזור יהודה, המשלב אזורי אקלים שונים, מתייחד במגוון צמחים בעלי תכונות רפואיות.בשנים האחרונות נאסף מידע רב הנוגע לתכונות אלו. מאמר זה בא להציג פרויקט לסריקתצמחי המרפא מאזור יהודה ולבחינת היכולת של מיצויי הצמחים להתמודד עם מחלותניווניות של המוח כמו אלצהיימר, פרקינסון ועוד.בחלקו הראשון של המאמר נתאר מקור פולקלוריסטי מקומי של שימוש בצמחים.מקורות כגון אלו משמשים לנו כרמזים מכוונים בבואנו לסרוק פעילות צמחי מרפאאזוריים במעבדת המחקר. בחלקו השני של המאמר נתאר את שיטות הסריקה ואתהתוצאות הראשוניות שעל גביהן נבנה המחקר.
העלייה לרגל למקדש בירושלים בימי הבית השני הייתה מן האירועים המכוננים בחייהםשל היהודים בארץ ישראל ובתפוצות. מציאותם של רבבות עולי הרגל הפוקדים אתהדרכים לירושלים בימי המועדים, הצריכה את ההנהגה היהודית לנקוט פעולות שונותלרווחת העולים, ביניהן אספקת מים לשתייה, רחצה וטהרה. המקור הקדום ביותר המתארפעולות אלו היא המשנה: "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ (באדר) מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶתמִקְוָאוֹת הַמַּיִם וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת..." (משנה, שקלים א, א; מועדקטן א, ב). בתוספתא (שם א, א) מפורטות פעולות נוספות: "בחמישה עשר בו שלוחיבית דין יוצאין וחופרין בורות, שיחין ומערות ומתקנין את המקוות ואת אמת המים".הבבלי מוסיף לרשימה זו גם "למוד (למדוד) את המקוואות" (בבלי, מועד קטן ה, ע"א; ו,ע"א). אם כן מדובר במתקני מים מסוגים שונים: בורות שנועדו לספק מים לעולי הרגל וכןמקוואות לטהרת העולים. גילוים של מקוואות טהרה ומאגרי מים שהותקנו בזיקה לדרכיעולי הרגל, במהלך עשרות השנים האחרונות, שופך חדש אור על המקורות ומאפשרלשחזר באופן מדויק יותר את מסעם של עולי הרגל. במאמר זה יידונו מקוואות עולי הרגל. יודגש כבר כעת כי במקוואות הנידונים ייתכנו שימושים נוספים מלבד שימושם בידי עוליהרגל, דוגמת אלו שבתחנות הדרכים ואלו הסמוכים לבתי קברות ולאתרי יישוב. עם זאת,קרבתם של המקוואות הנידונים לדרכי עולי הרגל ומאפייניהם הייחודיים, מצביעים עלהפוטנציאל הקיים במתקנים אלו למתן שירות עבור עולי הרגל הרבים.
ח'רבת קלפה שוכנת בראש גבעה במרכז שלוחה צרה ותלולה, כשני ק''מ מדרום־מזרחלכפר צוריף וכקילומטר מצפון־מערב לתל גדור (נ"צ בר"י ישנה 1581/1165).גבעת האתר, בגובה 780 מ' מעל פני הים, ניצבת כשני קילומטרים מערבית לקו פרשתהמים הארצי, במרכז המתלול הגדול של מערב הר חברון. השלוחה שעליה ממוקם האתרמורכבת מסלעי דולומיט וחוואר מתצורת שורק (Hirsch 1983). שכבת החוואר הרך אפשרהלתושבי האתר לחצוב בו בנקל, דבר שהביא ליצירת תווך תת־קרקעי עשיר. שרידי היישובמשתרעים על פני שטח של כשמונה דונמים. האתר לא נסקר בעבר ותיעוד השרידיםהמוצגים במאמר זה הם דיווח ארכאולוגי ראשון אודותיו. במהלך סיור באתר בקיץ 2013נצפו באתר ובסביבתו שרידי מבנים, בורות מים, גתות, מחצבות וחללים תת־קרקעיים שונים...
בכפר עציון פעל אחד מבתי המרגוע שהוקמו בשנות הארבעים באזור ההר. הוא פעל במשךשלושה קייצים בשנים תש"ה-תש"ז (כץ תשנ"ב: ) הנופש בבתי המרגוע התמסד בסביבות ירושלים ואף הפך בכמה קיבוצים לענף מרכזי:בקריית ענבים (כהן־הטב תשס"ז: 90-83 ; אלון־מוזס ושמרוני תשע"ז: 138-109 ), מעלההחמישה (בן חיים תשנ"ו: 68-67 ; 144-143 ; 166-165 ; רוזנסון ושפנייר בדפוס), רמת רחלומשואות יצחק (בשן 2015 : 41 ; ראו נספח ב במאמר זה), וכן ביישובים: נווה יעקב (שפניירבדפוס) ומקור חיים (אורן תשע"ה: 149-146 ; 171-169 ). המשקים והיישובים שצוינוהיו צריכים לבסס את מקורות פרנסתם בהר, ומשום שהבינו את הפוטנציאל הטמון בענףזה - החלו מפתחים אותו בצורה משמעותית...
חפירת הצלה נערכה בין החודשים אוגוסט 2016 ומרץ 2017 על אוכף וגבעה ממערבלחורבת בית נטיף, לקראת הקמת שכונה נוספת ברמת בית שמש. בחפירה התגלוממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת, מהתקופה הרומית ומהתקופה המודרנית.שטח החפירה מצוי בשולי הכפר הערבי בית נטיף שהתקיים במקום עד 1948הכפר שימר את שמו של היישוב הקדום בית נטיף המוזכרפעמיים בכתביו של יוספוס - ברשימת ערי הטופרכיה של יהודה (יוסף בן מתתיהו, מלחמתהיהודים, ג: 55 ) ובמסע אספסינוס לכיבוש ערי יהודה בשנת 68 לסה"נ (יוסף בן מתתיהו,מלחמת היהודים, ד: 444 – 446 )...
