ישובים יהודים מתקופת הבית השני בגוש עציון / דוד עמית, בועז זיסו

שורשיו של יאיר ז"להיו נטועים במשואות- יצחק שבגוש עציון. הוריו, דבורה ואליעזר יבדלו לחיים טובים, היו ממייסדי קיבוץ זה בשנת תש"ה. יאיר נולד במקומה החדש של משואות- יצחק, שחברי הקיבוץ עברו אליו לאחר נפילת גוש עציון בנלחמת העצמאות ולאחר שובם משבי הירדנים. אך נימים רבות המשיכו לקשור בין אנשי משואות לבין ביתם החרב שבגוש עציון. יאיר וחבריו גדלו על הסיפור של משואות שבגוש, ולא יפלא אפוא שאת ראשית דרכו כמדריך בחברה להגנת הטבע עשה יאיר בנופי גוש עציון. לזכרו היקר של יאיר מוקדש מאמר זה.

 

מבוא

קיבוץ משואות הוקם בשנת תש"ה במקומה של חורבה עתיקה, ח' חובילה (נ"צ 1603/1188). האתר שוכן במרכזה של שלוחה מוארכת, המסתעפת מבמת ההר המרכזית בגבעת הסלעים שבקיבוץ כפר- עציון ויורדת בתלילות לכיוון צפון- מערב, מרום של 950 מ' עד 700 מ' מעל פני הים.

בצדי השלוחה נובעים שני מעיינות זעירים: במדרון המערבי- עין אל- חובילה, השופע 1.5 מ"ק ביממה, ואילו במדרון המזרחי- עין סג'מה, בשופע 0.7 מ"ק ביממה. בקרבת המעיינות שרדו מדרגות עיבוד, חלק ממערכת קדומה של חקלאות שלחין (מרקוס ועמית, 1989: 92-93).

מצפון מערב למשואות-יצחק מתפצלת השלוחה לשתי שלוחות משנה מקבילות, הסוגרות ביניהן בקעה קטנה ומוארכת המכונה "בקעת ג'ומג'ום". אדמותיה החקלאיות של בקעה זו משכו אליה חקלאים כבר בעת העתיקה. כאן הכשירו חברי משואות-יצחק טרסות חקלאיות ונטעו עצי פרי וכיום מעובדת הבקעה על ידי חברי קיבוץ ראש- צורים. במקביל לשלוחת משואות, מדרומה, יורדת שלוחה נוספת, שהבנוי עליה כיום הישוב בת עין.

הגישה אל השלוחות נוחה רק בקו הרכס מכיוון כפר- עציון. בשאר שלושת עבריהן תלולים מדרונותיהן ותחומים בערוצים עמוקים –נחל משואות (ואדי סג'מה), נחל לבנה )ואדי עבהרה) ונחל צופית ( ואדי אבו ריש- ואדי חנזיר).

המיקום הרם, מקורות המים הקבועים, האדמה היפה לעיבוד חקלאי והקרבה לדרכי חשובות- יצרו תנאים נוחים להתיישבות האדם באזור בכל הדורות. בתקופת הבית השני התקיימועל גבי שתי השלוחות זה לצד זה שלושה ישובים, ששרידיהם אותרו באתרים ח' הילל, ח' ג'ומג'ום וח' חובילה.

שמותיהם העתיקים של הישובים הללו אינם ידועים, כי בהיותם ישובים כפאיים קטנים, לא זכו כנראה לאזכור במקורות ההיסטוריים.

כל אחד מיישובים אלה נבנה בשטח טרשי בקרבת אדמותיו החקלאיות, שהשתרעו על גבי הטרסות שבמדרונו, בגיאיות ובעמקים הפנימיים. במעגל הקרוב יותר לכל אחד מישובים נחצבו אבני הבניה לבתיו, מתקני ייצור לעיבוד התוצרת החקלאית ומערות קבורה משפחתיות.

דגם יישובי זה היה נפוץ ביותר בארץ ישראל בימי הבית השני. הישוב הכפרי החקלאי היה מורכב ברובו מחוות חקלאיות, שכללו בית אחוזה מרכזי, לידו מבני עזר ושרותים, וסביבו השטחים החקלאים.

על במת ההר ובשוליה היו פזורים החל בתקופת החשמונאים ועד מרד בר כוכבא עשרות רבות של כפרים וחוות מהדגם המיוצג בשלושת האתרים האלה. הם נכללו אז במעגל הקרוב לירושלים, "מהלך יום אחד" מהעיר והמקדש שבמרכזה (נשנה,מעשר שני, ה, ב)

גידלו כאן ,כמו בשאר חבלי ההר של ארץ ישראל, בעיקר גפנים וזיתים, מהמינים שנשתבחה בהם הארץ. היין והשמן, שהופקו מיבוליהם של כרמי הגפנים והזיתים בקרבת ירושלים, שווקו בואדי לצורכי הפולחן בבית המקדש ולשימושם של אוכלוסיית העיר ועולי הרגל הרבים שפקדו אותה בשלושת הרגלים, כפי שמעידים האמצעים הקפדניים שננקטו כדי לייצר נוזלים אלה בטהרה.

 

חורבת הילל (ח' הילאל)

החורבה (נ"צ 1601/1182) שוכנת במורד שלוחת בת עין, במרום 870 מ' מעל פני- הים. בשנת 1990 נערכה בה חפירת הצלה, לקראת פריצת כביש (עמית, תשנ"ב;עמית, תשנ"ג: 215-222).

 

בחפירה זוהו שתי שכבות ישוב:

א.בתקופה הרומית הקדומה התקיימה במקום אחוזה חקלאית יהודית, שראשיתה בימי הורדוס וחורבנה הימי מרד בר כוכבא (המאות הא' לפני הספירה – הב' לסה"נ) במרכז האחוזה ניצב בניין גדול, ששרד ממנו רק האגף המערבי, לאורךכ-20 מ'. הקיר המערבי, שעוביו היה במקורו כ-0.9 מ', חוזק מקוה טהרה בחורבת הילל לימים מבחוץ בבניה נוספת בעובי של כ 2.5 מ', כנראה במסגרת ההכנות למרד בר כוכבא.

אל הבניין המרכזי נסמכה מערכת חדרי מגורים, מלאכה ואחסון. מתחת למבנים נתגלו פתחיהן של שלוש מערכות תת-קרקעיות חצובות, אשר נועדו אולי למסתור בעת מלחמה. בקצה השטח הבנוי נחצב מקווה טהרה גדול, שטויח כולו בטיח הידראולי אפור. אל אגן הטבילה מוליך גרם מדרגות רחב, שהופרד לאורכו במחיצה, והסתיים במדרגת- עזר צרה יותר. המחיצה הפרידה בין הטמאים – היורדים להטבל –לבין הטהורים, העולים לאחר טבילתם. מקוואות עם סידורי הפרדה כאלה נמצאו לרוב בירושלים (רייך תשמ"א;תש"ן: 39-34) וכן האתרים נוספים בצפון הר חברון, כגון אלון שבות, בית אירזה, שדות הרועים (בית סחור), והרודיון (עמית, תשנ"ז).

סביב האתר נחצבו בורות מים, גת, מערות קבורה ומתקנים נוספים. בחפירה נמצאו שברי כלי חרס, ובהם נרות מקורצפים ("הרודיאניים"), נרות רומיים עגולים , בקבוקי זכוכית דמויי פמוט וקערות זכוכית- כלים האופייניים לתקופה שבין מרידות היהודים. כן נתגלו מטבעות מן המאה הא' לפני סה"נ ועד המאה הב' לסה"נ, מפתח ארכובה עשוי ברזל ומסמרים של סנדל מסומר. בולט גם ממצא כלי האבן שיוצרו מקיטון: "ספלי מדידה" שנעשו במחרטה. כלים אלה היו שכיחים באתרים יהודיים בימי הבית השני, עת היתה הקפדה רבה על הכנת מזון ואכילתו בטהרה, משום שלפי ההלכה אין כלי אבן מקבלים טומא (מגן, תשמ"ח;1992 cahill).

האתר נהרס בחורבן אלים כעדות מפולות אבני הבניה החותמות שכבת שרפה.

ההרס תוארך למרד בר כוכבא באמצעות מטבע מתוארך: פרוטה שנחקקה בה, סביב אשכול ענבים, כתובת "שנת אחת לגאולת ישראל", היא שנת 132/3 לסה"נ, השנה הראשונה למרד.

ב.על הריסות הישוב הקדום הוקמה בתקופה הרומית המאוחרת (מאה ד' לסה"נ) חווה, שבמרכזה גת תעשייתית גדולה לייצור יין,וסביבה מחסנים וחדרי שרות.

 

סביבת האתר

השטחים הראויים בסביבת האתר נוצלו בכל תקופות קיום הישוב לעיבוד חקלאי. הגפן היתה כנראה הגידול המרכזי, את פירותיה דרכו בגתות והפיקו יין. אחת הגתות מימי הבית השני שנחצבה כ-100 מ' מצפון לבית החווה,נסקרה על ידי עמית ונחפרה בשנת 1992 על ידי י' ברוך (ברוך,תשנ"ה) .

היא כללה משטח –דריכה מלבני, שנוקז על ידי מרזב אל בור – איסוף מרובע. המשטח והבור טויחו בטיח לבן מעורב בחצצים. מדרום לבור- האיסוף ובצמוד אליו נחצבה מערה קטנה,שירדו אליה בחמש מדרגות חצובות. נראה שהיה זה מקווהטהרה שהותקן בצמוד לגת, כדי לאפשר לדורכים בגת להטהר לפני עבודתם. גתות נוספות שהותקן בצדן מקווה טהרה נתגלו בכפר- עציון, במדרונות גבעת חי"ש (ח' בית סאויר) שליד אלון שבות, בגבעת הארבעה סמוך לרמת רחל ובאתרים נוספים.

בגתות אלו אפשר להמחיש היטב מצבים שונים המתוארים בספרות חז"ל בהקשר לשאלות הלכתיות שהתעוררו במהלך העבודה בגת. כך למשל מתוארת במשנה תקלה שבה "נפל לתוכו (=לתוך המקווה) יין או מוהל ושינו מקצת מראיו (=מראה המים)" (מקוואות ז ד).

דיון אחר במשנה נוקדש לצורך להקפיד על כך שהבוצרים והבדדים (עובדי בית הבד) יטבלו ויטהרו את גופם לפני הדריכה בגת: " הבדדין והבוצרים כיון שהכניסן (= בעל הבית) לרשות המערה- דיו, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר, צריך לעמוד עליהן עד שיטבלו" –טהרות י ג). כאן הם עשו זאתבמקווה דמוי מערה, שנחצב בצמוד למתקני הגת.

בקרבת האתר נסקרו על ידי עמית ועל ידי ברוך שתי מערות- קבורה חצובות, שאפשר לתארכן על סמך תכניתן לתקופת הבית השני. פתחי הכניסה אליהן נחתמו במקורן באבני גולל רבועות, שזיזיהן הותאמו לפתח בדומה לפקק. בדפנות חדרי הקבורה נחצבו כוכים.

 

ח'רבת ג'ומג'ום

החורבה (נ"צ 1596/1286) משתרעת על פני שטח של כ- 10 דונם, בראש גבעה מצוקית המתנשאת לרום של 734 מ' מעל פני הים, בקצה שלוחת משואות- יצחק. הגבעה היא חלק היא חלק מרצועת המצלעות שבכפיפה התלולה של קמר הר חברון לכוון צפון- מערב. המצלעות (Hog Backs), הינן תוצאות השילוב של בליה יחד עם נטיה תלולה עם מסלע קשה: שכבות הגיר הקשות נסחפו בגב הקמר, ואילו בשוליו, בחלקה התחתון של הכפיפה הן נשמרו. הגורם הבולט בשטח הם הצוקים התלולים מתוצרת כסלון, שגובהם מגיע כדי 10 מטר ויותר (מרקוס ועמית 17-19). צללית הגבעה המצוקית, שדמתה אולי בעיני ערביי הסביבה לראש אדם, היא כנראה המקור לשמו המוזר –ג'ומג'ום, שמשמעו גולגולת.

הצוקים בח' ג'ומג'ום מעניקים לאתר ביצור טבעי, ומנתקים אותו ממדרון השלוחה, שבו עברה דרך הגישה היחידה לאתר, בעד שבשאר עבריה מקיפים אותה ערוצים עמוקים. באוכף שנוצר בין גבעת האתר לבין מעלה השלוחה, ובגיא הפורה שנוצר בין שתי זרועות השלוחה, היו בוודאי שטחי החקלאות של האתר הקדום. בפסגת האתר נכרים שרידי מבנים רבים הבנויים בצפיפות על פני שטח

של כ-50X50 מ'. נראה שהם השתייכו לשכבת הישוב מהתקופה הביזאנטית. בקצהו הצפון- מערבי של שטח המבנים נכרת פינתו של מבנה מרכזי, שקדם אולי לשכבה המאוחרת והשתייך לשלב הקדום של הישוב, מתקופת הבית השני. לשלב זה יש לייחס גם מקווה טהרה חצוב, הנמצא מספר מטרים מצפון לפינת המבנה המרכזי- עדות לכך שהתגוררו באתר יהודים.

במקווה זה אותר מסדרון הכניסה המשופע, שרוחבו כ-1.5 מ' ואשר דרכו נכנסו אל חדר הטבילה. חדר הטבילה טרפזי 2חורבת ג'ומג'ום - אתר יהודי מתקופת בית שני-2.7 X3-4 מ';וקירותיו מטוייחים בטיח הידראולי אפור האופייני למתקני מים מתקופת הבית השני.

מתקן מים נוסף נמצא סמוך לצוק שבצד הדרומי- מערבי של האתר, אולי שימש אף הוא כמקווה טהרה.

המתקן נחצב במתאר סגלגל, (קוטרו המרבי כ- 1.8 מ') ודפנותיו צופו בטיח אפור. אל קרקעיתו ירדו באמצעות חמש מדרגות צמודות לדפנו הדרומית. חמש מדרגות צמודות לדפנו הדרומית. מעל שפתו העליונה של המתקן נחצבה בסלע תעלה, המנקזת אל תוכו מי- נגר.

מצפון לשטח הבנוי, במקום שהגבעה מתחילה להשתפל צפונה, נחצבו שלושה מאגרים מלבנים גדולים, שהתנקזו אליהם מי- נגר משטח הפסגה ומגגות המבנים שניצבו עליה, באמצעות תעלה איסוף.

מפעל מים זה דומה בצורתו, במיקומו ובממדיו למפעלי מים שנסקרו באתרי ישוב מבוצרים בבמת ההר, כגון נרבתא (זרטל,תשמ"א: 113-112), עורמה (אשל וארליך, תשמ"ח, 21-22) והכפירה (אשל ועמית, תשנ"א). דמיון זה, בצרוף נתוניו הטופוגרפיים המיוחדים של האתר, מרמזים על אפשרות כי היה זה אתר ישוב מבוצר, אולי אחת מהמצודות שההיסטוריון דיו קסיוס כתב עליהן בתאור תוצאות מרד בר- כוכבא (להלן). ממזרח למאגרים, בערך באותו רום, נסקרה מערכת של חללים תת- קרקעיים גדולים עם שני פתחים. בדפנות החללים נחצבו מחילות, המורות שהיתה זו כנראה מערכת מסתור. בשפך שהותירו שודדי עתיקות במרכז אחד החללים נמצאו שברי קנקנים וסירי בישול ושבר של נר מקורצף ("הרודיאני"), האופיניים למאות הא'- הב' לסה"נ. כך נמצאו מושלכים שם שברי דופן של גלוסקמה מעוטרת בדגם של קווים מקבילים ומעגלים, שבתוכם נחרטו כנראה רוזטות.לא ברור מה מקורה של הגלוסקמה- קשה לקבל את האפשרות שהחלל שימש בפרק זמן כלשהו כמערת קבורה מאולתרת, שהרי על פי ההלכה היהודית נהוג להרחיק קברים מן הישוב, ואילו המערות הללו סמוכות למבני הישוב ושימשו את יושביו בחיי היום- יום. יתכן אפוא שהגלוסקמה נלקחה מאחת ממערות הקבורה שבמורדות האתר. באחת מהמערות הללו אכן נמצא חדר קבורה, שארבע כוכים חצובים בדפנותיו.

מלבד מאגרי המים הגדולים אותרו בשטח האתר גם בורות מים קטנים יותר שמתארם פעמוני, מערות ומתקנים חצובים. ממערב למבנה המרכזי מוטלת אבן ים של בית בד, ובסמוך חצוב אגן מלבני. במדרון המתון הגולש מהאתר צפונה נחצבו בורות מים גתות וקולומבריום.

בשטח האתר נאספו חרסים רבים משני שלבי ההתיישבות בעיקריים בו- התקופה הרומית הקדומה(תקופת הבית השני) והתקופה הביזאנטית. לתקופה הראשונה שייכת גם פרוטה גם פרוטה של יהוחנן הורקנוס, שנמצאה על פני השטח[1][1].

 

ח'' חובילה (משואות יצחק)

ח' חובילה –אתרה של משואות יצחק הישנה- סבלה מפגיעות חוזרות ונשנות, במידה קשה עוד יותר מהאתרים שתוארו לעיל. גם כאן כוסה הישוב החרב מימי הבית השני בישוב חדש בתקופה הביזאנטית. באותה עת נבנתה במרכז הישוב כנסיה, שרצפתה המעוטרת בדגמים נאים נתגלתה בחפירות של אבות הדומיניקנים בשנים 1924 ו- 1937 ( ר' 116 .no, 1970:118ovadiah, ושם ביבלוגרפיה מפורטת). אך בח' חובילה נוספו לכך נזקיה של הבניה המודרנית.בראשונה היו אלה בתי קיבוץ משואות יצחק שהוקמו על השרידים הקדומים, ואחר כך נבנו על הריסותיו בתי מחנה הפליטים שהתקייםן כאן עד מלחמת ששת הימים.

רק חפירה ארכיאולוגית תוכל לחשוף שרידים של המבנים הקדומים[2][2]. לפי שעה השריד היחיד המעיד על קיומו של הישוב בימי בית שני הוא מערכת קבורה יהודית.

בשולי החורבה, במדרונותיה המערביים של השלוחה, במדרגת סלע מעל עין אל- חובילה, חצובות מערות קבורה רבות, חלקן מתקופת הבית השני וחלקן מתקופות אחרות. בכל המערות הקדימו שודדי העתיקות את הארכיאולוגים, ובזזו אותן עד תום. רק מערה אחת זכתה להחשף על ידי הארכיאולוגים בלי שהופרעה קודם לכן.

מערה זו נחפרה בשנת 1947 על ידי אליעזר סוקניק ונחמן אביגד, גילויה האקראי בעבודות להכשרת קרקע שחורבת חובילה בקרבת משואות יצחק הישנה במרכז גוש עציוןל חברי משואות- יצחק, זמן קצר לפני נפילת הגוש (אביגד תשכ"ז, 140-141)[3][3]

למערה פתח קטן המעוטר בגמלון ומוקף נסגות , שנמצא סגור באבן גולל דמויית פקק. המערה כוללת חדר טרפזי, ששתים מפינותיו מעוגלות. במרכזו חצוב בור עמידה שיורדים אליו במדרגה, וסביבו אצטבות. בשתי הפינות שמול הפתח נחצבו גומחות לליקוט עצמות. במערה נמצאו שתי גלוסקמאות תמימות, שדפנותיהן מעוטרות בדגמים נאים – גיאומטריים וצמחים. הגלוסקמאות, הדומות בצורתן ובדרך עשייתן לאלו שנתגלו בקברים הירושלמיים משלהי תקופת הבית השני, נוצרו לדעת אביגד בירושלים. אדריכלות המערה וממצא הגלוסקמאות מתארכים אותה למאה הא' לסה"נ.

 

סיכום

במאמר זה תוארו שלושה אתרים מתקופת הבית השני בסביבות משואות יצחק. היו אלה אחוזות חקלאיות של יהודים, כעדות מקוואות הטהרה, כלי האבן והקבורה המשנית בגלוסקמאות. שלושת המאפיינים הללו ייחודיים לאורח החיים היהודי בתקופת הבית השני, ומבטאים את הקפדתם של היהודים על טהרת הגוף, על טהרת כלי המזון והמשקה, ואת שמירתם אל כבוד מתיהם ואמונתם בהשארות הנפש.

אין בידינו נתונים מספיקים כדי לקבוע במדוייק את מועד הקמתם של הישובים. על פי הממצא הארכיאולוגי המקוטע שבידינו נראה שהם הוקמו עם הפריחה היישובית שהחלה בעקבות כינון ממלכת החשמונאים (סוף המאה הב' לפני סה"נ). גורלם של הישובים הללו היה דומה לזה של רבים מאחיהם ברחבי ארץ יהודה: הם שכנו בלב האזור שפרץ בו מרד בר כוכבא בשנת 132 לסה"נ, לקחו בו חלק פעיל, ונהרסו עם דיכויו בשנת 135 לסה"נ.

על אתרים מעין אלה כתב ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס, בסכמו את תוצאות מרד בר כוכבא : "חמישים ממצודותיהם העיקריות (=של היהודים) ותשע מאות שמונים וחמישה מכפריהם החשובים ביותר נחרבו. חמש מאות ושמונים אלף איש נהרגו בהתקפות ובקרבות.ואילו את מספר המתים מרעב ממגפה ומאש אי אפשר היה לברר. כתוצאה מכך התרוקנה מתושביה כמעט יהודה כולה" (תולדות הרומאים, ס"ט, 14 תרגום: ב' איזיק) על הריסות מרבית הישובים שחרבו עם דיכוי מרב בר כוכבא, ובתוכם גם שלושת הישובים שנדונו כאן, הוקמו בתקופה הרומית מאוחרת ביזאנטית ישובים נוצריים. יהודים לא הורשו באותה עת לחזור ולהתיישב באזור זה, שהיה קרוב לירושלים בהתאם לצו המלכותישלשונו: "הדריאנוס פקד באמצאות צו חוקי והוראות לאסור על כל האומה (=היהודית) להתקרב אפילו לתחום שמסביב לירושלים, וכך אפילו ממרחק לא יכלו לראות את ארץ אבותם" (אוסביוס, היסטוריה כנסייתית, IV,6,4) רק כעבור 1800 שנה התאפשר ליהודים לשוב לאזור זה שבין חברון וירועין חובילה מעין פועם בקרבת משואות יצחק בגוש עציוןשלים, עת הוקמו ישובי גוש עציון, ובתוכם קיבוץ משואות יצחק.

 

 

בבילוגרפיה

אבידר נ' תשכ"ז. "מערות קברים יהודיות בירושלים ובהרי יהודה". ארץ ישראל ח. עמ' 119-142.

אשל ח' וארליך ז"ח תשמ"ח. "מבצרה של עקרבה בחורבת עורמה". קתדרה 47. עמ' 17-24.

אשל ח' ועמית ד' תשנ"א. "מערכת הספקת המים מימי בית שני בחורבת כפירה". קדמוניות 93-94. עמ' 56-59.

ברוך י' תשנ"ה. "בת עין".חדשות ארכיאולוגיות ק"ג.עמ' 79-80.

זרטל א' תשמ"א."מערכת המצור הרומית בחרבת אל- חמאם (נרבתא) שבשומרון".קדמוניות 55-56. עמ' 112-118.

כוכבי מ' תשל"ב."הסקר בארץ יהודה". בתוך: כוכבי מ' (עורך). יהודה שומרון וגולן, סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח.ירושלים. עמ' 44.

מגן י' תשמ"ח.תעשיית כלי אבן בירושלים בימי בית שני.ת"א.

מרכוס מ' ועמית ד' 1989.הר חברון, סקר נוף ומסלולי טיול. ירושלים.

עמית ד' תשנ"ב."חורבת הלל (ח' הילאל)".חדשות ארכיאולוגיות צ"ז. עמ' 79-80.

עמית ד' תשנ"ג. "חידושים במרד בר- כוכבא".בתוך: ארליך ז"ח ואשל י' (עורכים). מחקרי יהודה ושומרון ב'. קדומים-אריאל. עמ' 215-227..

Ovadiah a.1970.corpus of the pyzantine churches in the holy land/ bonn.



[1][1]המטבע נתגלה באקראי על ידי עקיבא יעיר, רכז המטבע הסמוך, המגלה עניין באתר ובסביבתו כבר שני רבות. נמסר

לקמ"ט ארכיאולוגיה יו"ש.

[2][2]ראוי לציין שבסקר שערך אבי עופר באתר נתגלו גם חרסים מן התקופה הישראלית ( עופר תשנ"ג, נספח 2א, עמ' 21) וזו

עדות לקיומו של ישוב במקום כבר בתקופת המקרא.

[3][3]אביגד בפרסמו את פרטי המערה הנדונה, לאחר נפילת הגוש, חרג מהדיווח המדעי היבש וכתב: מזכיר הקיבוץ, מר משה

ווהל , (לימים משה חובב , שנפטר לאחרונה-ד"ע) הודיענו על התגלית, וזכורה לי יפה ההתרגשות שאחזה את חברי

הקיבוץ בשמעם על גילוי השרידים היהודיים באדמתם, עובדה שחיזקה בהם את הרגשת הקשר ההיסטורי למקום. היה זה

סמוך למאורעות- הדמים ולמלחמת העצמאות, שהביאו לנפילת גוש עציון בידי ערבים ולמות גיבורים של רבים

ממתיישביו.".

*- מתוך "יד ליאיר" ספר לזכר יאיר בשן בהוצאת החברה להגנת הטבע


בניית אתרים