מנהרות הרודיון / אהוד נצר ושמעון ארזי

בשנים 1975-1973 נסקרה ונחפרה בהרודיון מערכת תת-קרקעית מסועפת.[i] המערכת נתגלתה עוד בשנת 1968, כאשר הכשירה רשות הגנים הלאומיים את ההר לביקורים. עבודה זו נעשתה בפיקוחו הארכיאולוגי של ג' פרסטר.

המערכת התת-קרקעית מורכבת משלושה מרכיבים עיקריים, אשר שולבו יחדיו ליחידה אחת; (1) מרתפי הארמון-המבצר; (2) בורות-מים החצובים במדרון הצפוני-המזרחי של ההר; (3) מנהרות החצובות הן בסלע הן במילוי המלאכותי שעיצב את מדרוני ההר.

המרתפים ובורות-המים הם מימי הורדוס, ואילו המנהרות נחצבו אחרי ימיו. לחציבה של מערכת-מנהרות זו קדמה חציבתה של מנהרה צרה ותלולה (להלן: "המנהרה הצרה והתלולה"), אשר ירדה מן המרתפים אל אחד או שניים מבורות-המים שבמדרון.

המערכת התת-קרקעית הנדונה כאן נמצאה כולה בסמוך למדרון הצפוני-המזרחי, ולהלכה ייתכן, שגם בצדדים אחרים של ההר מצויות מערכות דומות שעדיין לא נתגלו.

מערכת-המנהרות קשורה קשר בלתי-נפרד עם ארבעה בורות-מים שלא היו ידועים לפני שנתגלתה המערכת התת-קרקעית. מן-הסתם עדיין שימשו לאגירת מים כאשר נחצבה המנהרה הצרה והתלולה, אך לאחר שנחצבו המנהרות האחרות הוסב שימושם. לא זו בלבד ששימשו עתה צמתים למנהרות, אלא גם הושלכו אליהם אלפי מטרים מעוקבים של חומר שהוצא מן המנהרות בעת חציבתן. בשעת הצורך גם שימשו הבורות לריכוז בני-אדם ברווח שנותר בין המילוי של פסולת-החציבה ובין תקרת הבורות. השלכת הפסולת לתוך הבורות נועדה ללא ספקלמנוע את שפיכתה על-פני מורדות ההר, דבר שהיה עלול לגלות את עצם חציבתן של המנהרות לגורמים עויינים.

מארבעת הבורות נמצאים שלושה זה ליד זה, כ-25 מ' מתחת לפסגה. התקנתם נועדה להבטיח הספקה סדירה של מים לארמון-המבצר, ובמיוחד בשעת חירום. הבור האמצעי הוא הגדול שבין השלושה: אורכו כ-30 מ', רוחבו המירבי כ-5 מ' וגובהו המשוער כ-10 מ'; קיבולו כ-1400 מ"ק. אורכו של הבור המערבי כ-23 מ' ורוחב המירבי כ-4 מ'; קיבולו המשוער כ-700 מ"ק. הבור האמצעי מחולק לשני חדרים, וכמוהו הבור המערבי. הבור המזרחימוכר עד היום רק בחלקו, אך דומה, שהוא קטן בהרבה משני הבורות האחרים. שלושת הבורות מן הסתם ניזונו ממי הגשמים שירדו על מדרוני ההר ונוקזו אל הבורות באמצעות תעלות. כאשר לא ירדו די גשמים כדי למלא את הבורות, אפשר היה למלאם באמצעות בהמות משא במימי אמת המים מימי הורדוס שזרמו ממעיין הכפר ארטס שליד בריכות-שלמה להרודיון תחתית. שלושת הבורות סמוכים אל גרם-מדרגות שעלה בקו ישר ממרגלות ההר עד פסגתו. יש מקום להניח, כי סמיכות הבורות אל גרם-המדרגות איננה מקרית, וכי מיקום המדרגות נקבע בהתחשב במקומם של הבורות, או להיפך, הביא לקביעת מקום חציבתם של הבורות.

בור-המים הרביעי הא הקטן שבכולם: אורכו כ-10 מ' ורוחבו כ-4 מ'. גם הוא נמצא בסמוך לגרם-המדרגות. תקרתו נמצאת כ-5 מ' מתחת לפסגה. היה זה בור-מעבר להעלאת המים מן הבורות התחתונים אל המבנה שעל הפסגה. אפשר היה למלא את הבור בעזרת מעין משפך, שקצהו האחד היה מן הסתם בשולי גרם-המדרגות, וקצהו האחר – שנחשף במהלך החפירות – בקצהו המזרחי של הבור. מתוך הארמון-המבצר העלו את המים מבור-המעבר בעזרת דלי וחבל, דרך פתח שנחצב בתקרה של מעין פרוזדור שבקצה הבור. בור-המעבר קיצר את דרך העלאת המים מן הבורות התחתונים ומנע את כניסתם של שואבי מים אל תחום הארמון.

בעוד שבימי הורדוס אפשר היה להעלות מים מן הבורות התחתונים רק באמצעות גרם-המדרגות, דבר שחייב יציאה מתחום ארמון המבצר בשעת חירום, איפשרה המנהרה הצרה והתלולה להעלות מים מבורות אלה – אף כי בתנאים קשים – גם ללא יציאה מתחום המבצר. יש מקום להניח, שמנהרה זו נחצבה בעת המרד הראשון ברומאים, כאשר הקנאים התבצרו בראש ההר והתכוננו למצור של הצבא הרומי. מנהרה זו הייתה ידועה לחוצבי המערכת התת-קרקעית המסועפת, שביטלה את השימוש בבורות לאגירת מים. את התקנתה של מערכת זו ניתן לייחס בוודאות רבה למדי למרד בר-כוכבא. עם זאת קשה לדעת בבירור אם הארמון-המבצר היה במצב תקין כאשר נחצבו המנהרות, שכן הדעת נותנת, שהמקום היה נטוש מאז המרד הראשון. חלק מן הבניין היה מן-הסתם הרוס, ואילו חלקו האחר עדיין היה שלם, ובוודאי המרתפים, שהיו מכוסים בקמרונות-אבן.

למערכת התת-קרקעית כמה מערכות משנה: (א) המנהרה היורדת מן הפסגה אל בורות-המים התחתונים; (ב) המנהרות העליונות; (ג) מערכת המדרון הדרומי-המזרחי; (ד) מערכת בור-המים המזרחי.

 

א.המנהרה היורדת מן הפסגה אל בורות-המים התחתונים

תחילתה של המנהרה בגרם-מדרגות שאורכו כ-12 מ'. הוא מתחיל בסמוך לפינת החצר המרכזית של הארמון-המבצר ויורד במישרין אל בור-המעבר, שקצהו נמצא ממש מתחת לפינת החצר. חלקו העליון של גרם-המדרגות בנוי, ואילו חלקו התחתון חצוב בסלע. בקצהו התחתון, בכניסה אל בור-המעבר, נחצב חדר קטן בצד המנהרה, קרוב לוודאי להושבת שומר, שנוכחותו במקום זה הייתה חיונית, שכן המנהרה היתה הכניסה הראשית של המערכת התת-קרקעית. אורכו של החדר 2.6 מ' ורוחבו כ-2 מ'.

מנקודה אשר בצדו הצפוני של בור-המעבר, שקראנו לה "צומת-הגשר" משום שבמהלך עבודתנו נזקקנו במקום זה לגשר-עץ כדי להבטיח את בטיחות העבודה, יורדת המנהרה לאורך כ-60 מ' אל הבורות התחתונים – אל שני הבורות הגדולים המערביים. בקטע זה צמודה המנהרה פחות או יותר לתוואי המנהרה הצרה והתלולה שקמה לה. אך בעוד שחלקה העליון של המנהרה הראשונה ירד בתלילות רבה, נחצבה המנהרה החדשה בתוואי סיבובי, במגמה ליצור שיפוע מתון יותר. בעת חציבת המנהרה החדשה "נבלעו" בהמרבית חלקי המנהרה הצרה והתלולה, אף שקטעים אחדים נשארו כמות שהם, ללא כל שימוש, בצד המנהרה החדשה. המנהרה החדשה, כמוה כמנהרה הצרה והתלולה, התחברה אל קצותיהם המזרחיים של שני בורות-המים, סמוך לתקרתם. אך בעוד שהקשר עם בור-המים המרכזי היה ישיר, היה צורך לחצוב סעיף-משנה לאורך כ-11 מ' כדי להגיע אל בור-המים המערבי. ראוי לציין, כי המנהרות אמנם מגיעות אל תקרת הבורות – שעומקם המשוער היה 9-10 מ' – אך בדיעבד לא היה בכך כדי להפריע לתנועה במנהרות, שכן הבורות התמלאו בפסולת-חציבה עד סמוך לתקרתם.

 

ב.המנהרות העליונות

עבודתנו במערכת התת-קרקעית אמנם החלה בניקוי המנהרה שתוארה לעיל, אך עד מהרה נתברר לנו, כי בסביבת בור­­­­-המעבר יש כמה מנהרות נוספות. מנהרה קצרה החלה במרתף התחתון של הארמון-המבצר וקשרה אותו במישרין עם המנהרה המרכזית המוליכה אל בורות-המים. מנהרה זו נפגשת עם המנהרה היורדת ב"צומת-הגשר". בעזרת מנהרה קצרה זו אפשר היה לרדת במישרין מן המרתפים אל שאר חלקי המערכת התת-קרקעית.

מ"צומת-הגשר" יוצאות שלוש מנהרות נוספות. מנהרה אחת, הפונה לדרום מערב, נועדה, כפי הנראה, ליצור קשר נוסף עם הארמון-המבצר. ואולם, חוצביה נתקלו בשכבות של אבן-צור שאינן נוחות לחציבה, ומשום כך מן-הסתם הפסיקו את עבודתם. מנהרה שנייה מתמשכת לאורך כ- 18 מ' צפונה. חלקה הראשון חצוב בסלע, ואלו המשכה חצוב במילוי המלאכותי של ההר. לא הוספנו לחפור במנהרה זו מחמת הסחף הממלא אותה, אך דומה שהיא ממשיכה לעבר המדרון. המנהרה השלישית פונה תחילה מזרחה, אך אחר-כך היא עושה תפנית ועולה כלפי מערב. בנקודה זו משיקה המנהרה לקיר החיצוני העגול של הארמון-המבצר. דומה, שמנהרה זו ממשיכה אל אחד ממרתפי הבניין, אלא שגם כאן נחסמה דרכנו בסחף אדמה. בנקודה שבה המנהרה סמוכה אל הבניין נותר בשלימותו מתקן מעניין של עץ, שנועד לתמוך את המילוי המלאכותי שבו נתקלו החוצבים בקטע זה של המנהרה. החוצבים מן-הסתם חששו מהתמוטטות רבתי, ולכן חיזקו את תקרת המנהרה במיתקן של קורות-עץ.

באיזור זה יש שתי מנהרות נוספות, המתחילות בקצהו המזרחי של בור-המעבר. אחת מהן פונה כלפי צפון-מזרח. גם תחילתה של מנהרה זו חצובה בסלע, ואילו המשכה בתוך המילוי המלאכותי. אף היא עדיין חסומה בסחף, וניקינו אותה רק לאורך כ-6 מ'. המנהרה השנייה יוצאת מקצהו המזרחי של בור-המעבר ופונה כלפי דרום-מזרח. היא כולה סתומה בסחף ובעיי-מפולת. דומה, שהיא פונה אל הפרוזדור שהיה בנוי מעל לחלקו העליון של גרם-המדרגות הראשי מימי הורדוס. יש מקום להניח, שגם פרוזדור זה, כמוהו כבורות-המים, מולא בפסולת-החציבה שהוצאה מן המנהרות. מכל-מקום, שתי המנהרות האחרונות היו צריכות להגיע אף הן, כנראה, אל מדרון ההר (דיון בנושא זה ראה בהמשך הדברים).

בהגיענו אל בור-המעבר נוכחנו לדעת, שמחלקת אותו סידרה של קירות-אבן. תחילה הנחנו, כי לפנינו מערכת של חדרים, אלא שנתברר, שאין המדובר בחדרים, כי-אם באמצעי נוסף לפתרון בעיית סילוקה של פסולת החציבה. מסתבר, כי הקירות נועדו להפריד בין מרכז הבור, שנהפך לפרוזדור, ובין צדדיו, שנוצלו לשפיכת הפסולת. אגב, מדובר אך ורק בחלקו העליון של הבור, שכן חלקו התחתון כבר היה מלא פסולת. כן ראוי לציין, שקירות-האבן נבנו בצורה רשלנית ביותר.

 

ג.מערכת המדרון הדרומי-מזרחי

תחילתה של מערכת משנה זו בגרם-מדרגות חצוב בסלע, העולה מקצה הבור המרכזי לאורך כ-25 מ' בקו ישר כלפי דרום – עליה של כ-12.5 מ'. משם פונה המנהרה מזרחה, אך אחרי 4 מ' היא שוב פונה צפונה ומוסיפה לעלות לאורך כ-3 מ'. באזור זה יש כמה הסתעפויות מן המנהרה הראשית. בדיוק לפני הקטע האחרון העולה צפונה יש הסתעפות דרומה, המתפצלת אף היא לשניים, אלא שנדמה, שגם במקום זה נתקלו החוצבים בשכבות-צור והפסיקו את עבודתם. בקצה העליה יש הסתעפות מערבה, החצובה בסלע. הסתעפות זו נפסקת לאחר כ-2 מ' מסיבה בלתי ברורה. בסמוך להסתעפות זו יש הסתעפות נוספת, המתפצלת אף היא לשניים: הסעיף האחד עולה מערבה, ואילו הסעיף האחר עולה מזרחה. דומה, כי הפעם הצליחו החוצבים להגיע ליעדם – מן-הסתם מדרון ההר. מכל-מקום, שני הסעיפים האלה מלאי סחף, שמקורו ללא ספק מחוץ למערכת.

בתום העלייה נמשכת המנהרה הראשית בשיפוע קל כלפי מטה לאורך כ-14 מ' בכיוון צפון-מזרח, בדרל כלל בקו ישר. אחר כך היא פונה לדרום-מזרח, ולאחר כ-3 מ' היא פונה כלפי דרום-מערב לאורך כ-9 מ'. באזור הזה מסתעפות שלוש מנהרות מן המנהרה הראשית. מנהרה אחת, החסומה בסחף, עולה כלפי מעלה, ואילו שתי המנהרות האחרות יורדות, ולאחר כ-13מ' הן שוב נפגשות. ניקינו את שתיהן. בנקודת-המיפגש חשפנו פתח מקורי של המערכת במדרון ההר. חלקו העליון של הפתח מדופן באבני-גוויל.

גילוי הפתח – שכינינו אותו בשם "פתח-גיחה" – היה לא רק אחד האירועים המרגשים בעת עבודתינו מקום, אלא גם תרם תרומה חשובה להבנת מערכת-המנהרות (וראה להלן). פתח-הגיחה נמצא מדרום-מזרח לגרם-המדרגות העולה אל ההר, למרגלות קיר משופע מימי הורדוס, שמשמעותו עדיין לא נתבררה.

לאחר פנייתה לדרום-מערב מתפתלת המנהרה הראשית לאורך כ-15 מ', ואחר כך היא מתפצלת לסעיפים מספר, מרביתם ללא המשך. חציבתם של שניים מן הסעיפים האלה הופסקה בגלל שכבות של אבן-צור, וחציבתו של סעיף שלישי הופסקה ללא כל סיבה ברורה. רק הסעיף הרביעי, הפונה כלפי מזרח, מן-הסתם ממשיך עד המדרון, אלא שהוא חסום היום בסחף.

ד.מערכת בור המים המזרחי

חקירתה של תת-מערכת זו עדיין לא נסתיימה. מקצהו הצפוני-מזרחי של בור-המים המרכזי יוצאת מנהרה כלפי מזרח, ולאחר כ-8 מ' היא מתפצלת לשני סעיפים. הסעיף השמאלי מתמשך לאורך כ-10 מ', עד הגיעו לחסימה של עיי מפולת. הסעיף הימני, לעומת זה, מגיע לאחר קטע באורך דומה אל המזרחי שבשלושת בורות-המים התחתונים. כאמור, חקירתו של חלק זה של מערכת-המנהרות עדין לא הסתיימה.

ראוי לציין, ששני בורות-המים הגדולים, שהמרחק ביניהם 5-10 מ', קשורים זה לזה בשתי מנהרות קצרות, נוסף על המנהרה היורדת מראש ההר. באמצע התוואי של אחת מהן צמוד אליה חדר קטן.

 

 

סיכום

המנהרות בהרודיון שלא כמערכות-מסתור רבות שנחשפו לאחרונה בחלקים רבים של יהודה ואף בגליל, נחצבו בגובה שהתאים לתנועת בני-אדם בקומה זקופה. רוחבן הממוצע של המנהרות כ-1.40 מ' וגובהן הממוע כ-1.80 מ'. ראוי לציין כי התנועה במנהרות התנהלה ללא שום צורך בסולמות או באמצעי-עזר אחרים לטיפוס, כגון חבלים. במקומות שבהן המנהרות תלולות נחצבו מדרגות בקרקעיתן; במקומות ספורים לא הייתה הקרקעית יציבה, ולכן נבנו המדרגות בעזרת קורות-עץ.

בחלקן הגדול נחצבו המנהרות בסלע, ובחלקן הקטן נכרו במילוי המלאכותי שעיצב את ההר, מעשה ידיהם של בנאי הורדוס. החציבה בסלע הייתה קלה הודות לרכותו של סלע הגר. רק במקומות ספורים נתקלו החוצבים בשכבות של אבן-צור קשה ונאלצו לשנות את התוואי. בעת כריית המנהרות במילוי המלאכותי, לעומת זאת, נזקקו החוצבים לתמיכות-עץ מיוחדות בצורת האות חי"ת, שהוצבו במרחקים קצובים של 60-80 ס"מ. ייתכן, כי הקורות שימשו במקורן לקירוי חדרים בארמון המבצר. העץ אמנם נרקב מאז, אך השקעים שהותיר מאפשרים לנו לעמוד על מיקומם המדויק של התמיכות.

אין בידינו להצביע על שיטת-התכנון של החוצבים בעת התקנתן של המנהרות – מדידות? אינטואיציה? הסתייעות בקולות? דומה, כי החוצבים היו מודעים למבנה ההר, ועל סמך זה פעלו. הדבר בא לידי ביטוי בולט במערכת המדרון הצפוני-מזרחי: למן קצה העלייה מבור-המים הגדול מתמשכת המנהרה הראשית בשולי הסלע, ממש מתחת לגבול שבינו ובין המילוי המלאכותי. עם זאת נדמה, שבוני המנהרות העדיפו את החציבה בסלע, על-אף היותה קשה מכרייה במילוי, שכן זו חִייבה התקנת תמיכות.

 

מתי נחצבה המערכת התת-קרקעית?

אין לנו כל ספק, שמערכת-המנהרות נחצבה בימי בר-כוכבא. הממצא החומרי במערכת אמנם מועט ביותר – פרט לחלקה העליון של המערכת, שנסחפו לתוכו מפולות מראש ההר – אך לא היה שום ממצא שזמנו אחרי בר-כוכבא. החפירות בהרודיון התחתית ובארמון המבצר העלו, שרק בתקופה הביזאנטית (המאות הה'-הז') שוב יושבה הרודיון. ואולם, במנהרות לא נתגלו שום שרידים חומרייים מן התקופה הביזאנטית, ומכאן, שתושבי המקום בתקופה הביזאנטית לא ידעו על קיומה של המערכת התת-קרקעית.

ביטול השימוש בבורות לאגירת מים מקשה עלינו לראות במערכת-המנהרות מעשה ידיהם של המתגוננים בעת המרד הראשון. הן בהרודיון הן במצדה השתמשו המורדים בבניינים כמות שהם, תוך התאמתם למגורים ולצרכי דת. משום חיזוק לדעתינו אפשר למצוא במנהרה הצרה והתלולה, אשר קדמה ללא ספק למערכת-המנהרות המסועפת. את המנהרה הצרה והתלולה אין לקשור עם הבנייה המקורית מימי הורדוס. אילו נחצבה בימי הורדוס, מן-הסתם הייתה מותקנת בדרך נוחה יותר, בהתאם לתכנון המקורי של הבניין. מן הצד האחר עולה חציבת המנהרה בקנה אחד עם ההכנות למצור שעשו המורדים בימי המרד הראשון.

הממצא החומרי המועט במנהרות מעיד על קיום המנהרות בימי בר-כוכבא. עם הממצאים הבודדים נמנים שברי נרות מימי בר-כוכבא, ונרות הם, כידוע, מצרך חיוני במערכת תת-קרקעית. ואכן, הן כתבי ההיסטוריון הרומי דיו קאסיוס הן המחקר הארכיאולוגי מלמדים על קיום מערכות תת-קרקעיות רבות בימי בר-כוכבא.

המחקר הארכיאולוגי של הרודיון העלה, כי האתר נבנה בימי הורדוס, התקים בימי המרד הראשון ברומאים, שוב שימש בימי המרד השני ונעזב שנית. בתקופה הביזאנטית שב לשמש, עד שניטש סופית. על-סמך נתונים אלה אנו קושרים את מערכת-המנהרות לתקופתו של בר-כוכבא. ראוי לציין, שעל היאחזותם של אנשי בר-כוכבא בהרודיון מעידים לא רק הממצאים באתר, אלא גם מכתבי בר-כוכבא ממערות מדבר יהודה, שבהם נזכרת הרודיון בשם "הרודיס".

למה נועדה מערכת המנהרות?

הסיבה העיקרית לבניית המערכת הייתה, לדעתנו, השאיפה לחלוש על מדרוני ההר בעזרת מערכת ענפה של פתחי-גיחה מוסווים. בעזרת פתחי-גיחה אלה מן-הסתם התכוונו הלוחמים לעצור את הסתערות הכוחות הרומיים. דרך המערכת התת-קרקעית ובהנחיית צופים בראש ההר יכלו המתגוננים להגיע במהירות אל פתח-הגיחה שמעל ליחידה המסתערת, והודות לגורם ההפתעה וליתרון הגובה יכלו לעצור את התוקפים. מסיבה זו נראה לנו, כי המערכת הותקנה בצורה שתאפשר תנועה מהירה ללא מכשולים ובלי לכופף את הראש.

למערכת-המנהרות היה גם היתרון של "מעטים מול רבים": תנועתה של יחידה גדולה שבאה מן החוץ הייתה מוגבלת, ולוחמים מעטים יכלו למנוע את הכניסה אליה, ובמיוחד לאור העובדה, שכל הפתחים היו במדרון תלול.

במערכת-המנהרות של הרודיון ניתן אפוא לראות מערכת הגנה-תקיפה, ומותר להניח, כי לדעת אנשי בר-כוכבא יכלה המערכת להגביר את יכולת-העמידה של המתגוננים. עלינו לראות את הנושא גם במסגרת הרחבה של הלקחים שהפיקו בר-כוכבא ואנשיו מן המרד הראשון. למרבה הצער אין בידנו שום עדות ברורה – בין היסטורית ובין ארכיאולוגית – אם המערכת אכן עמדה במבחן. אך גם אם בהרודיון לא הגיעו הדברים לכלל קרב, יש במערכת התת-קרקעית כדי ללמדנו על עוז רוחם של לוחמי בר-כוכבא ועל תקוותם האיתנה.

 

 



[i]החפירות נערכו מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף עם קצין-המטה לארכיאולוגיה במפקדת יהודה ושומרון ובהנהלתם של כותבי שורות אלו. במשלחת החפירות השתתפו בית-ספר שדה בכפר עציון ומתנדבים מתנועת "בני-עקיבא".


בניית אתרים